סוף סוף הגעתי לרגע שאני יכול לצאת ממרוץ העכברים ולהגשים את כל החלומות שלי

הרגע שבו הבנתי שאני בחופש כלכלי…

מכירים את הרגעים האלה שמייצגים שינוי גדול שעברתם בחיים? אז הטקסט הזה

סוף, סוף אני מוצא קצת זמן לכתוב. עוזב את הניהול, את היזמות, את המודלים העסקיים והשיווק ומתפנה לדבר הראשון עבורו הקמתי את כל העסק הזה: ליצור.

נדמה שעברו נהרות שלמים מהפעם האחרונה שהחזקתי עט בידיי וכתבתי, ואני חושב לעצמי איך בכלל אוכל לספר על כל המים ששטפו אותי? "אתחיל ובטח זה יזרום, ותצאנה כל כך הרבה מילים, שאיכשהו יצליחו להדביק את כל הימים והחוויות".

מסתבר שכשאני חיי את חיי מבלי להנציח אותם בכתיבה, קשה לי מאוד אחר כך למצוא את הרגע הספציפי האחד ששם החל השינוי הגדול והמהותי שהפך אותי לאיש שמח המגשים את חלומותיו. הכול נראה לי כמו יום אחד ארוך, עם הפסקות קצרות של ללכת לישון. מתי התחלתי ליהנות מהדרך? מתי נלחמתי בדרקונים ומפלצות? אולי אני עדיין נלחם? כנראה שכן, כי הם אף פעם לא נעלמים, אולם עכשיו הם כבר לא משפיעים עלי באותה הצורה, עכשיו אני יכול לומר בענווה שהזרת שלי עבה מהמותן שלהם, ולהמשיך ללכת הלאה. אולי זו השאיפה העזה שלי להגיע לחוף מבטחים? אולי זו התשוקה האין סופית להגיע לרגע של מנוחה? אולי זו הדבקות במטרה, שעזרה לי להגיע עד כה. אולי העקשנות שלא נתנה לי לוותר, גם כשהיה חשוך וקר, אולי ואולי, אבל בינתיים אני כבר כאן, עומד על החוף שהגיע כך פתאום, משום מקום ברור, המופיע על מפה כזו או אחרת. ועכשיו שאני כאן, מה אעשה בשארית היום על החוף המבודד בגן עדן??

מהניסיון שלי דברים מגיעים בצרורות, המציאות כולה כנראה גולשת על גלים ומשפיעה על כל מה שעומד בדרכה. כך שאם עמדתם במקום בו המציאות היא טובה, תצפו לקבל דברים טובים ברצף.

וכך בדיוק זה קרה. בדיוק כשחיי החלו להסתדר, והעסק שלי החל להמריא, החלו להופיע בסביבתי מלאכים עם המון כוונות ואנרגיות טובות. כשהתחלתי להאמין לטוב שעטף אותי, והתחלתי לקבל שזה מגיע לי, הגיע החלק של שחרור הדברים המוכרים, והפחות מועילים / נעימים / חיוביים שלקחו חלק בחיי עד כה. כיוון שאין לנו יכולת וקיבולת להכיל את הכול, החלטתי לשחרר את השדים בכדי לאפשר למלאכים להיכנס לחיי. ככל ששחררתי יותר שדים, כך הגיעו להחליף אותם יותר מלאכים. כאילו משום מקום הם הגיעו, צצו מדלתות בלתי נראות שנדמה היה לי שרגע קודם לכן נדמה לא היו קיימות. אחרי פחות מחצי שנה הייתי מוקף כולי במלאכים. ולאן שלא הסתכלתי ראיתי רק האת הצד החיובי של מחשבתי, של מעשיי, של דרכי, של היותי!

המחשבות על הגשמת החלומות שלי, מציאת האושר וכן, על הדרך שבה אוכל לחיות את חיי תוך הנאה ומימוש, החלו מייצרות חיים משל עצמן וככל שהייתי יותר נחוש להשיג את מבוקשי, כך הן התחזקו ופעלו במרץ רב יותר, תוך כוונה "להגשים את חלומותיי ולדאוג לי לרווחה. נשמע טוב לא? נסו בעצמכם:

חבר טוב, נתן לי במהלך הדרך פתק קטן וריק, ואמר שאם אמלא אותו ובכל יום אביט בו ואקרא אותו לעצמי זו תהיה התחלה טובה במיוחד בדרך להגשמת החלומות שלי.

ובכן הוא צדק, ואני מודה לו היום בזמן שאני מפזר את הכרטיס לכל מי שזקוק לו ומעוניין להגשים את חלומו…"

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד חלמתי להיות בחופש כלכלי. שנים על גבי שנים של עבודה אינסופית – רק כדי להגיע יום אחד למצב שבו אני לא חייב לעבוד.

מצחיק, אבל גם כאשר הגעתי לחופש כלכלי לא הפסקתי לעבוד – יש יגידו שהתמכרתי לעבודה, אני חושב שזה עניין שעוד לא התרגלתי לעובדה שאני בחופש

מה לעשות – לשנות הרגלים ואמונות זה דבר שלוקח זמן.

הפחד הזה שיום יבוא ולא יהיה למשפחה שלי כסף הוא פחד שהרבה יותר חזק מאשר משהו ראציונלי.

עשרות שנים של הרגל לעבוד מהבוקר עד הלילה זה לא דבר שכל כך קל לשנות

אז בינתיים אני קורא לזה שליחות. ובאמת, מה כל כך גרוע שאני עובד? אני עושה טוב בעולם, עוזר לאנשים, אז למה לא?

הרבה אנשים שאני פוגש שואלים אותי למה אני ממשיך לעבוד?

זו שאלה גדולה ויש לה המון תשובות, אולי בהתאם לרגע שבו שואלים אותי ולמצב הרוח שלי באותו רגע.

אני מודה שזה לא קל! אני מודה שחופש כלכלי דורש לצאת מאזור הנוחות כיוון שלישון כל היום ולנוח, זו גם לא דרך ראויה לחיות, מסכימים?

אז מה עושים? כאשר יכולים לעשות כל מה שרוצים? (או לפחות כמעט כל מה שרוצים)

צריך היות יצירתיים, צריך לאתגר את עצמך עם חלומות חדשים.

ובסופו של דבר הכל דורש עבודה כדי להגשים חלום, פרויקט, יצירה של מוצר חדש – כמובן אם רוצים שהוא יצליח בקנה מידה משמעותי.

אני חייב לומר שיש ימים שבא לי לעצור הכל ולהיעלם.. ויש ימים שאני פשוט עושה זאת

אבל אני חייב לומר שגם יש ימים שאני מרגיש שאני עושה בדיוק את מה שרוצה לעשות וכמה בר מזל אני, שאני יכול לעשות את הבחירות שלי, מבלי להתפשר על כלום.

וישנם ימים שאני אומר לעצמי שהעבודה היא מה שגורם לנו להמשיך לבעוט בחיים, ומשאירה אותנו צעירים ומלאי אנרגיה, ואם הייתי מפסיק לעבוד – הייתי פתאום קם בבוקר ומגלה שהשיער שלי הפך לאפור, והפכתי בן רגע לאדם זקן, חלש וחסר אנרגיה.

וישנם ימים שאני אומר לעצמי שזה פשוט לא מספיק כסף, ושלוקחים לנו כל כך הרבה כסף על מיסים, ויוקר המחיה ואז אני חושב שאני צריך עוד לעבוד כדי לעשות עוד כסף כדי לחוש רוגע… שהכל בסדר.

וישנם ימים שאני פשוט לא שואל – מרוב שחיי מלאים בדברים טובים, ואני פשוט חי אותם ושוכח לשאול שאלות.

אני אוהב לכתוב – זה הכלי שעוזר לי להישאר בפוקוס.

הכלי הטיפולי שלי.

לשנים רבות של עבודה יום יומית מהבוקר עד הערב יש מחיר חברים, גם אם אתם לא רואים אותו עדיין כי אתם רק בני עשרים וחמש – אל תישארו שם יותר מידי זמן

תעשו הכל כדי להגיע לאקזיט שלכם מהמרוץ האינטנסיבי של החיים

ותחיו כמה שיותר

אם אתם רוצים להגיע לחופש כלכלי תתחילו כמה שיותר מוקדם – אל תחכו ליום שבו זה יהפוך להיות משהו שתגידו 'חבל שלא התחלתי את הדרך לפני 10 שנים, או עשרים שנה'.

אשמח לסייע לכם ולהוביל אתכם לחופש הכלכלי שלכם בשיחת ייעוץ ללא עלות – איתי או עם מישהו מהצוות שלי בחברת מינוף עסקי לחופש כלכלי.

שלכם

עמית אופיר